עצי אבוקדו ירוק ישראלי

האס ואטינגר הינם זנים מבוקשים הנחשבים לבעלי פרי טעים יותר. נשמח אם תגיעו למשתלה על מנת לבחור את הגודל והזן המתאים ביותר לגינתכם. עץ אבוקדו עץ אבוקדו (Persea Americana) הינו עץ פרי טרופי ירוק-עד ממשפחת העריים. מוצאו של עץ אבוקדו במקסיקו ומרכז אמריקה, משם הופץ ע"י הספרדים, בשלב ראשון לדרום אמריקה ובהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה.
מבנה העץ גובהו של עץ אבוקדו יכול להגיע ל-15 מטר. הזן המתורבת קטן ממנו ומגיע לגובה של 8 – 7 מטר. פריחתו של עץ אבוקדו הינה באביב וצבעה לבן. צורתו של הפרי כצורת אגס והוא פרי סובטרופי. התפתחות הפרי עד בגרותו נמשכת כחצי שנה ומעלה, בהתאם לזן ולתנאי מזג האוויר. ניתן לקבל פרי על עץ אבוקדו כבר מהשנה השלישית מהנטיעה, בתנאי שהעץ מתפתח בתנאים טובים. קליפתו של פרי האבוקדו היא בשרנית וצבעה ירוק או שחור, עתירת שומן חלבונים וויטמיניםB, A ו- C. גלעינו של האבוקדו יחיד וקשה.

האבוקדו פורח בדרך כלל באביב והפרי מבשיל בחורף, כל עוד לא קוטפים את הפרי אחוז השומן בו עולה, נהוג לקטוף רק אחרי שהפרי עבר את סף 9 אחוזי שומן. הזנים הנפוצים של אבוקדו בארץ הם אבוקדו אטינגר ואבוקדו האס אבוקדו אטינגר קליפתו דקה וחלקה אבוקדו האס קליפתו גסה ומחוספסת עץ אבוקדו בישראל מטעי עץ אבוקדו נפוצים כיום במרכז אמריקה, דרום אמריקה, דרום ארצות הברית, ספרד, קניה, דרום אפריקה, וישראל. עץ אבוקדו הגיע לישראל בתחילת המאה ה-20, בעיקר מקליפורניה ומפלורידה. בישראל מגדלים זנים שונים של עץ אבוקדו בהתאם לסוגי הקרקעות והאקלים באזורים השונים.

האבוקדו נחשב כיום בישראל לפרי היצוא השני בחשיבותו אחרי ההדרים

האבוקדו הישראלי זוכה לפופולריות רבה בשווקי אירופה, ובייחוד בגרמניה ובצרפת. עץ אבוקדו הוא בעל מספר רב של זנים, בארץ מגדלים את הזנים הבאים וכולם מתאימים לגידול בגינה הביתית:

אטינגר (Ettinger) – זן מקדים גדול, בעל קליפה ירוקה חלקה ומבריקה הינו פיתוח ישראלי מהזן פוארטה.

פוארטה (Fuerte) – זן של אמצע העונה, צורת הפרי אליפטית, בעל קליפה דקה ירוקה וחלקה.
האס (Hass) – מזני המחצית השנייה של עונת הקטיף בעל תקופת הבשלה ארוכה, מדצמבר ועד מרץ, בעל טעם אגוזי. הקליפה מחוספסת עבה וגמישה ירוקה-שחורה כאשר הפרי בשל הקליפה מחוספסת מאוד וקשקשית. צורת הפרי אגסית-אליפטית, הפרי הבשל משחיר.
פינקרטון (Pinkerton) – זן של אמצע העונה, קליפה ירוקה בעובי בינוני מחוספסת קלות, נפוץ במטעים של עמק הירדן, הכלאה של האס.
נבאל (Nabal ) – זן של סוף עונה צורת הפרי כדורית.
ריד (Reed) – זן של סוף העונה, הקליפה ירוקה עבה מחוספסת קלות עם ההבשלה נשארת ירוקה, צורת הפרי כדורית. הפרי מחזיק מעמד על העץ כל הקיץ, ובממשק נכון ניתן לשמור עליו על העץ עד חודש ספטמבר.

זנים נוספים של עץ אבוקדו בעלי איכות גבוהה המומלצים לגינה הם: 'שרוויל', 'ביניק' ו'עירית', אך אותם קשה יותר למצוא.

תנאי גידול וטיפול מומלצים: עקב רגישותו של עץ אבוקדו לקרה לא מומלץ לנטוע את עץ אבוקדו באזורים בהם הטמפרטורה עלולה לרדת אל מתחת ל- 0 מעלות. תקופת הנטיעות המיטבית הינה באביב ובמקום המוגן מפני רוחות. בשנים הראשונות יש למנוע תחרות על מקורות מים בין עץ אבוקדו צעיר לעשביה או לדשא הגדלים בסמוך אליו. עץ אבוקדו צורך כמויות גדולות של מים, יחסית לעצי פרי אחרים, ועל כן יש להשקות אותו במידה מספקת, אולם לא להפריז בכך ולהציף את העץ, בעיקר באדמה כבדה לא מנוקזת, דבר שעלול לגרום לריקבון צוואר השורש ולמוות של עץ אבוקדו .

עץ אבוקדו מגיע למיימדים גדולים ולכן כדאי לנטוע אותו במרחק של 5-6 מטרים מעצים אחרים רצוי לגזום את העץ על מנת לאפשר חדירה של אור למרכזו של עץ אבוקדו ולהגביל את המשך להתפתחותו לגובה. התקופה הנכונה לגיזום עץ אבוקדו הינה באביב. בכל מקרה לא רצוי לבצע גיזום חזק מדי, דבר העלול לגרום לנזק. במידה ויש ענפים שנחשפו לקרינת שמש כתוצאה מהגיזום, או כתוצאה מחורף קשה אשר גרם לנשירת עלים גדולה, יש להגן על הענפים ע"י מריחתם בחומרים מלבינים כגון סיד, או משחות לבנות למיניהן.

אבוקדו – ערך תזונתי ל- 100 גרם